בשבח הרחמים העצמיים אוֹי, כֹּל כָּךְ בָּא לִי לְהִתְמַלֵּא בְּרַחֲמִים עַצְמִיִּים. שֶׁיָּצִיפוּ אוֹתִי! שֶׁיַּגִּיעוּ עַד נֶפֶשׁ וִיְכַסּוּ אוֹתָהּ בְּמַיִם שָׁפִירִים. אֲבָל אֲנִי לֹא מַרְשֶׁה. מְפַחֵד, שֶׁכָּמוֹנִי תִּהְיוּ בֵּין הָאוֹמְרִים: יַלְדּוּתִי, גֹּעַל-נֶפֶשׁ מַיִּם עָכוּרִים וְכָךְ- בְּיַד חֲזָקָה  אֲנִי שׁוֹאֵב וְשׁוֹפֵךְ כֹּל טִפַּת חֻלְשָׁה. אַךְ כֹּחִי הוֹלֵךְ וָדָל,  הֱיוֹ נָא טוֹבִים אֵלַי   וְאִם לִפְעָמִים … המשך לקרוא בשבח הרחמים העצמיים